Vayedaber

אָמַר רִבִּי יוּדָן לֹא כֵן אָמַר רִבִּי אַבָּהוּ בְּשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר בְּמִינֵי מְתִיקָה שָׁנוּ. מִינֵי מְתִיקָה עַל יְדֵי שֶׁדַּרְכָּן לְהִשְׁתָּעֵר בְּבָצָל וּבְקֵפָלוֹט מְשַׁעֲרִין אוֹתוֹ כִּילּוּ בָּצָל כִּילוּ קֵפָלוֹט. שְׁאָר כָּל הָאִיסּוּרִין עַל יְדֵי שֶׁאֵין דַּרְכָּן לְהִשְׁתָּעֵר בְּבָצָל וּבְקֵפָלוֹט מְשַׁעֲרִין אוֹתָן בְּמִינָן. הַכָּמוֹן מְשַׁעֲרִין אוֹתוֹ בְּמִינוֹ.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

אמר רבי יודן. דאיכא למיפשט להא מהאי דלעיל דכי לא כן אמר רבי אבהו לפרש המתני' דבמיני מתיקה שנו ולפיכך אף שני מינין מצטרפין הן והואיל וכולן ראויין למתק את הקדרה ואם כן מסתברא היא דאלו מיני מתיקה משתערין הן כאלו הן בצל וקפלוט שהרי דרכו ליתנו לתוך הקדירה ולמתק את התבשיל כמו דרך בצל וקפלוט ומדמוקי להמתני' במיני מתיקה דוקא שמעינן דלטעמא משום דהואיל והן כבצל וקפלוט ואתה יכול לשער אותן כשיעורן הלכך מצטרפין אפי' הן שני מינין משום דשיעור אחד להן והשתא דייקינן הא שאר כל איסורין שאין דרכן להשתער בבצל וקפלוט לפי שאין שיעור נתינתן לתוך הקדירה שוין לנתינת בצל וקפלוט לתוכה וממילא אי אפשר לשער בהן ומשערין אותן במינן כמה דרכן להנתן בקדירה לפי אותו המין ומהאי טעמא נמי לא מצי לאוקי להמתניתין בשאר מיני איסורין משום דכל חד וחד במינו דוקא הוא שמשתער וא''א לשני מינין מהן להצטרף יחד דאי אתה יודע לשער אותן ושמעינן מיהת דשאר איסורין במינו הוא שמשערין אותן וכן הכמון משערין אותן במינו:

משנה: שְׂאוֹר שֶׁלְחוּלִין וְשֶׁלְתְּרוּמָה שֶׁנָּֽפְלוּ לְתוֹךְ עִיסָּה לֹא בְזֶה כְדֵי לְחַמֵּץ וְלֹא בְזֶה כְדֵי לְחַמֵּץ הִצְטָֽרְפוּ וְחִימִּיצוֹ רִבִּי לִיעֶזֶר אוֹמֵר אַחַר הָאַחֲרוֹן אֲנִי בָּא. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים בֵּין שֶׁנָּפַל אִיסּוּר בַּתְּחִילָּה בֵּין בַּסּוֹף לְעוֹלָם אֵין אוֹסֵר עַד שֶׁיּהֵא בוֹ כְדֵי לְחַמֵּץ. יוֹעֶזֶר אִישׁ הַבִּירָה הָיָה מִתַּלְמִידֵי שַׁמַּי וְאָמַר שָׁאַלְתִּי אֶת רַבָּן גַּמְלִיאֵל הַזָּקֵן עוֹמֵד בְּשַׁעַר הַמִּזְרָח וְאָמַר לְעוֹלָם אֵין אוֹסֵר עַד שֶׁיְּהֵא בוֹ כְדֵי לְחַמֵּץ.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

מתני' שאור של חולין ושל תרומה וכו' לא בזה כדי לחמץ וכו'. אלא ע''י צירוף שניהם נתחמצה ר''א ס''ל דאחר האחרון אני בא ואם החולין נפל באחרונה מותר והיינו כשקדם וסילק את השאור של תרומה קודם שנפל של חולין שאעפ''י שהתחילה העיסה להחמיץ קצת מחמת השאור של תרומה מ''מ הואיל וסילקו נתבטל טעמו אבל אם לא קדם וסילקו ונתחמצה ע''י שניהם ס''ל לר''א דזה וזה גורם אסור וחכמים אומרים בין כך ובין כך לעולם אינו אוסר עד שיהא בהאיסור לבד כדי לחמץ אבל אם ההיתר ג''כ מועיל הו''ל זה וזה גורם ומותר וכן העיד יועזר איש הבירה וכו' וכן הלכה וכדקיי''ל בעלמא דכל זה וזה גורם מותר הוא:

רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן כָּל נוֹתְנֵי טְעָמִים אֵין לוֹקִין עֲלֵיהֶן חוּץ מִנּוֹתְנֵי טַעַם שֶׁל נָזִיר. אָמַר רִבִּי זְעִירָא כָּל נוֹתֵן טַעַם אֵין לוֹקִין עֲלֵיהֶן עַד שֶׁיִּטְעוֹם טַעַם מַמָּשׁוֹ שֶׁל אִיסּוּר וּבְנָזִיר אֲפִילוּ לֹא טָעַם טַעַם מַמָּשׁוֹ שֶׁלְאִיסּוּר. אָמַר רִבִּי בָּא בַּר מָמָל כָּל נוֹתְנֵי טְעָמִים אֵין אִיסּוּר וְהֵיתֵר מִצְטָֽרְפִין. וּבְנָזִיר אִיסּוּר וְהֵיתֵר מִצְטָֽרְפִין. מַתְנִיתָא מְסַייְעָא לְדֵין וּמַתְנִיתָא מְסַייְעָא לְדֵין. מַתְנִיתָא מְסַייְעָא לְרִבִּי זְעִירָא. כְּזַיִת יַיִן שֶׁנָּפַל לִקְדֵירָה אָכַל מִמֶּנָּה כְּזַיִת פָּטוּר עַד שֶׁיֹּאכַל אֶת כּוּלָּהּ. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי בָּא בַּר מָמָל כֵּיוָן שֶׁאָכַל מִמֶּנָּה כְּזַיִת חַייָב. מַתְנִיתָא מְסַייְעָא לְרִבִּי בָּא בַּר מָמָל. מְמַשְׁמַע שֶׁנֶּאֱמַר וְכָל מִשְׁרַת עֲנָבִים לֹא יִשְׁתֶּה וְכִי מָה הִנִּיחַ הַכָּתוּב שֶׁלֹּא אֲמָרוֹ. אָלָּא לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר מִכֹּל אֲשֶׁר יֵעָשֶׂה מִגֶּפֶן הַיַּיִן מֵחַרְצָנִים וְעַד זָג לֹא יֹאכֵל. מִיַּיִן וְשֵׁכָר יַזִּיר. מַה תַּלְמוּד לוֹמַר וְכָל מִשְׁרַת עֲנָבִים לֹא יִשְׁתֶּה. אֶלָּא שֶׁאִם שָׁרָה עֲנָבִים וְשָׁרָה פִיתּוֹ בָהֶן וְיֵשׁ בָּהֶן כְּדֵי לִצָרֵף בָּהֶן כְּזַיִת חַייָב. מִיכָּן אַתָּה דָן לְכָל הָאִיסּוּרִין שֶׁבַּתּוֹרָה וּמָה אִם הַיּוֹצֵא מִן הַגֶּפֶן שֶׁאֵין אִיסּוּרוֹ אִיסּוּר עוֹלָם וְאֵין אִיסּוּרוֹ אִיסּוּר הֲנָאָה. וְיֵשׁ לוֹ הֵיתֵר אַחַר אִיסּוּרוֹ עָשָׂה בוֹ טַעַם כְּעִיקָּר. שְׁאָר כָּל הָאִיסּוּרִין שֶׁבַּתּוֹרָה שֶׁאִיסּוּרָן אִיסּוּר עוֹלָם וְאִיסּוּרָן אִיסּוּר הֲנָייָה. וְאֵין לָהֶן הֵיתֵר אַחַר אִיסּוּרָן אֵינוֹ דִין שֶׁנַּעֲשֶׂה בָהֶן אֶת הַטַּעַם כְּעִיקָּר. מִכָּן לָֽמְדוּ חֲכָמִים כָּל נוֹתְנֵי טְעָמִים שֶׁיְּהוּ אֲסוּרִין. וְקַשְׁיָא עַל דְּרִבִּי זְעִירָא. בְּכָל אָתָר אָמַר עַד שֶׁיִּטְעוֹם וָכָה אַתְּ אָמַר אֲפִילוּ לֹא טָעַם.

רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן כָּל נוֹתְנֵי טְעָמִים אֵין לוֹקִין עֲלֵיהֶן עַד שֶׁיִּטְעוֹם טַעַם מַמָּשׁוֹ שֶׁלְאִיסּוּר. הָתִיב רִבִּי חָמָא בַּר יוֹסֵי קוֹמֵי רִבִּי יוֹחָנָן הֲרֵי בָּשָׂר בְּחָלָב הֲרֵי לֹא טָעַם מַמָּשׁוֹ שֶׁלְאִיסּוּר וְאַתְּ אָמַר לוֹקֶה. וְקִבְּלָהּ. מַהוּ וְקִבְּלָהּ. כְּאִינָּשׁ דְּשָׁמַע מִילֵּיהּ דְּבַעַל דִּינָא קִבְּלָהּ.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

ר' אבהו בשם ר' יוחנן כל נותני טעמים אין לוקין עליהן וכו'. כשיחנני ה' ברוב רחמיו ורוב חסדיו להדפיס חיבור הלזה צריך להעתיק כל זה במסכת נזיר וכן בהלכה דלקמן ממסכת ע''ז ולהעתיק כל אחד ואחד במקומו מפני שהוא חיבור אחר ולמען לא יחסר המזג. סוגיא זו עד סוף הלכה תמצא מבואר בחיבורי על סדר נשים בפ''ו דנזיר בהלכה א' בדף יד ע''א ע''ש:

רִבִּי מָנָא לֹא אָמַר כֵּן אֶלָּא לֹא כֵן אָמַר רִבִּי אַבָּהוּ אָמַר רִבִּי לָֽעְזָר בְּמִינֵי מְתִיקָה שָׁנוּ. מִינֵי מְתִיקָה עַל יְדֵי שֶׁטַּעֲמוֹן שָׁוֶה מְשַׁעֲרִין אוֹתָן כִּילּוּ בָּצָל כִּילוּ קֵפָלוֹט. שְׁאָר כָּל הָאִיסּוּרִין עַל יְדֵי שֶׁאֵין טַעֲמוֹן שָׁוֶה אֵין מְשַׁעֲרִין אוֹתָן כִּילּוּ בָּצָל כִּילוּ קֵפָלוֹט. הַכָּמוֹן צְרִיכָה.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

הכמון צריכה. והשתא לא נפשט מהאי דלעיל אלא שאר כל האיסורין וכדאמרן אבל הכמון אכתי צריכה למיבעי לן ולפי שאין הכמון לנתינת טעם ואין מדרך להשתמש בו כשאר התבלין לתוך הקדירה אלא שנותנין ומפזרין אותו על הלחם או על שאר דבר היבש ולריחא בעלמא כמו הקצח ואנן לא פשטינן אלא דבר שהוא לנתינת טעם בשאר כל האיסורין וכדפרישית וא''כ אם נתערב כמון של איסור בשל היתר במין במינו איכא לספוקי כיצד משערין אותו אם שיעורו כשאר כל האיסורין או לא:

ר' מנא לא אמר כן. כהאי דר' יודן דבעי למיפשט מההיא דר' אבהו בשם ר' אלעזר דלעיל דגם הכמון משערין אותו במינו אלא כך הוא דשאר כל האיסורין בודאי אתה יכול לפשוט דלא כן אמר ר' אבהו וכו' וכלומר דהיינו טעמא דמיני מתיקה מצטרפין בשני מינין מפני שטעמן שוה והשתא הכי הוא דדייקינן לענין השיעור במיני מתיקה הואיל וטעמן שוה ואתה יכול לעמוד על שיעורן שתוכל לשער אותן כאלו הן בצל וקפלוט ולפיכך אמרינן נמי דמצטרפין הן ומשערין אותן בכך אבל שאר כל האיסורין שאין טעמן שוה וא''א לעמוד על שיעורן ואין אתה יכול לשער אותן בבצל וקפלוט והלכך נמי אין מצטרפין אלא כל אחד ואחד בלבדו ומשתער הוא לפי טעמו אם היה מתערב בשאינו מינו:

רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן כָּל הָאִיסּוּרִין מְשַׁעֲרִין אוֹתָן כִּילּוּ בָּצָל כִּילוּ קֵפָלוֹט. עַד כְּדוֹן דָּבָר שֶׁדַּרְכּוֹ לְהִשְׁתָּעֵר בְּבָצָל וּבְקֵפָלוֹט. דָּבָר שֶׁאֵין דַּרְכּוֹ לְהִשְׁתָּעֵר בְּבָעָל וּבְקֵפָלוֹט בְּמָה אַתָּה מְשָׁעֲרוֹ. הַכָּמוֹן 14b בְּמָה אַתְּ מְשָׁעֲרָן.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

הכמון. זרע כמון כמוזכר בהכתוב כמון וקצח ואם נתערב האיסור ממנו לתוך היתר במה אתה משערו שודאי אין לשערו לזרע כמון כאלו הוא בצל וקפלוט:

כל האיסורין. שנתבשלו עם ההיתר מין במינו שאי אפשר למיקם אטעמא משערין את האיסור כאלו הוא בצל וקפלוט ואם היה נותן טעם בשיעור ההיתר שהוא לפנינו אסור וגרסינן להא לעיל בריש פרק י' דתרומות ובפ''ו דנזיר בהלכה א':

עד כדון וכו'. עד כאן לא שמענו אלא בדבר שדרכו להשתער בבצל וקפלוט כלומר שרגילין ליתן לדבר הזה לתוך הקדירה כפי השיעור שנותנין בצל וקפלוט לתוכה וזהו דרכו להשתער כמוהו אבל דבר שאין דרכו להשתער בבצל וקפלוט לפי שנותנין ממנו לקדירה או פחות או יותר ממה שנותנין הבצל והקפלוט לתוכה והלכך אין אתה יכול לשערו בבצל וקפלוט ובמה אתה משערו:

אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן רִבִּי יְהוּדָה וְרִבִּי לִיעֶזֶר שְׁנֵיהֶן אָֽמְרוּ דָבָר אֶחָד. דְּתַנִּינָן תַּמָּן צְלוֹחִית שֶׁפִּיהָ צָר טוֹבֵל וּמַעֲלֶה כְדַרְכּוֹ. רִבִּי יוּדָה אוֹמֵר הֲזָיָה הָרִאשׁוֹנָה. כְּמָה דְּרִבִּי יוּדָה אָמַר הָרִאשׁוֹן מוֹצִיא אֶת הָאַחֲרוֹן. כֵּן רִבִּי לִיעֶזֶר אוֹמֵר אוּף הָכָא הָרִאשׁוֹן מוֹצִיא אֶת הָאַחֲרוֹן.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

דתנינן תמן. בריש פ' י''ב דפרה צלוחיתו של מי חטאת שפיה צר וכשטובל האזוב בה כדי להזות צריך לדחוק ולהוציאו טובל ומעלה כדרכו ומזה ממנה פעם ראשונה ושניה ולא חיישינן שמא מתוך דוחק הכלי נשארו מקצת מי חטאת שטבל בהן או בצידי הכלי או בפי הכלי ונמצא כשטובל עוד בפעם שניה להזות אין זו טבילה דהמים שהן על האזוב לא באו אלא מן צידי הכלי או מפיו קמ''ל דלא חיישינן להא ור' יהודה אומר הזייה הראשונה הוא שמזה ממנה אבל כשחוזר וטובל בה את האזוב כדי להזות בשניה אמרינן שמא במה שנשאר מהזייה הראשונה בצדי הכלי או בפיו הוא טובל ואינה טבילה והיינו דקאמר רבי יהודה ור''א שניהם אמרו דבר אחד דכמו דר' יהודה ס''ל שהראשון מוציא את האחרון וכלומר שהזייה בפעם אחרונה היא באה מטבילת הזייה הראשונה וכן הכא ר''א ס''ל דשמן שסך בראשון הוא מוציא את האחרון דכשסך באחרונה נגע בסיכה הראשונה שנשארת על הכלי וזהו כהאי דרבי יהודה דהתם ולפיכך ס''ל נמי דבדינא דמתני' הולכין אחר הראשון דכשנפלט הוא נפלט השני עמו שהוא בטל בהראשון:

הלכה: מַה טַעֲמָא דְּרִבִּי לִיעֶזֶר הָרִאשׁוֹן מוֹצִיא אֶת הָאַחֲרוֹן.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

גמ' מה טעמא דר''א וכו'. כדפרישית במתני':

גמ' תמן תנינן וכו'. בפ''ה דע''ז בהלכה י''א ושם תמצא כל הסוגיא זו עד סוף הלכה ובארתי שמה:

משנה: כֵּלִים שֶׁסָּכָן בְּשֶׁמֶן טָמֵא וְחָזַר וְסָכָן בְּשֶׁמֶן טָהוֹר. אוֹ שֶׁסָּכָן בְּשֶׁמֶן טָהוֹר וְחָזַר וְסָכָן בְּשֶׁמֶן טָמֵא. רִבִּי לִיעֶזֶר אוֹמֵר אַחַר הָרִאשׁוֹן אֲנִי בָא וַחֲכָמִים אוֹמְרִים אַחַר הָאַחֲרוֹן.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

מתני' כלים שסכן בשמן טמא וכו' ר''א אומר אחר הראשון אני בא. ומפרש בגמרא טעמיה דר''א משום דקסבר הראשון מוציא את האחרון כלומר כשסך הכלי בשמן וחוזר וסך הראשון הוא שנפלט ויוצא לחוץ ומוציא גם האחרון עמו לפי שכשסך בפעם שנייה נבלע זה בהסיכה הראשונה והלכך כשהראשון הוא שמן טמא הוא שנפלט וסיכה שניה שהוא של שמן טהור נטמא מפני שנבלע בשמן הטמא ונפלטת עמו ומטמא את הנוגע כדין טומאת משקין ואם הראשון הוא הטהור נבלע סיכה שניה של שמן טמא בהראשון ונתבטל וחכמים ס''ל דאחר אחרון אני בא שאחרון אחרון הוא שנפלט והראשון הוא שנתבטל בו והולכין אחר האחרון אם הוא טמא או טהור ומתני' איירי בכלים שאינן מקבלין טומאה כגון כלי גללים וכלי אבנים ואדמה וכיוצא בהן אבל אם היו הכלים מקבלים טומאה א''כ כשסכן בשמן טמא נטמאו הכל וכשחוזר וסכן נטמא שמן הטהור מחמת הכלי לכ''ע:

אָמַר רִבִּי מָנָא קוֹמֵי רִבִּי יָסֵא הֵיךְ מַה דְתֵימַר תַּמָּן הֲלָכָה כְּרִבִּי לִיעֶזֶר. וָכָא הֲלָכָה כְּרִבִּי לִיעֶזֶר. אָמַר לוֹ וּלְכָל דָּבָר.

וָמַר רִבִּי יִרְמְיָה בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ מָאן תַּנָּא חָמֵיצָן שֶׁל כּוּתִים רִבִּי לִיעֶזֶר. וְאָמַר רִבִּי יוֹסֵי לְרִבִּי חֲנִינָא עֵנְתָנַייָא נָהוֹר אָתִית אֲמַר אַתְּ וְרִבִּי יִרְמְיָה בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ מָאן תַּנָּא חָמֵיצָן שֶׁלְכּוּתִים רִבִּי לִיעֶזֶר. וַאֲנָן לֵי נָן אָֽמְרִין כֵּן. אֶלָּא רִבִּי הִילָא בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ יָֽרְדוּ לְחָמֵיצָן שֶׁלְכּוּתִין כְּרִבִּי לִיעֶזֶר. וְעוֹד מִן הָדָא דְּאָמַר רִבִּי חֲנִינָא בְּרֵיהּ דְּרִבִּי אַבָּהוּ אַבָּא הֲוָה לֵיהּ עוֹבְדָא שָׁלַח שָׁאַל לְרִבִּי חִייָה וּלְרִבִּי יָסָא וּלְרִבִּי אִימִּי וְאוֹרִין לֵיהּ כְּרִבִּי לִיעֶזֶר. מַה כִיחִידָייָא מוֹרֵיי. לֹא מִשּׁוּם שֶׁיָּֽרְדוּ לְחָמֵיצָן שֶׁל כּוּתִין כְּרִבִּי לִיעֶזֶר.

עַד כְּדוֹן כְּשֶׁנָּֽפְלוּ זֶה אַחַר זֶה. נָֽפְלוּ שְׁנֵיהֶן כְּאַחַת מָה אָֽמְרָת בָּהּ. רִבִּי לָֽעְזָר אָמַר נִשְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא אֵימָתַי חָמֵיצָן שֶׁלְכּוּתִים מוּתָּר לְאַחַר הַפֶּסַח. שֶׁלְבַּעֲלֵי בָתִּים אַחַר שֶׁלֹשׁ שַׁבָּתוֹת שֶׁלְאֲפִייָה. וְשֶׁלְנַחְתּוֹמִין בַּכָּרָכִים לְאַחַר שְׁלֹשָׁה יָמִים. וְשֶׁלְנַחְתּוֹמִין בַּכְּפָרִים לְאַחַר שְׁלֹשָׁה תַנּוּרִים. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר אַף כְּשֶׁאָֽמְרוּ שֶׁל בַּעֲלֵי בָתִּים אַחַר שֶׁלֹשׁ שַׁבָּתוֹת שֶׁלְאֲפִייָה. וְהוּא שֶׁיְּהֵא אָדָם גָּדוֹל אוֹ שֶׁהָיָה מַשִּׂיא אֶת בְּנוֹ וְאָפָה שְׁלֹשָׁה תַנּוּרִים בְּשַׁבָּת אַחַת זֶה אַחַר זֶה וְזֶה אַחַר זֶה מוּתָּר. וְאַף כְּשֶׁאָֽמְרוּ שֶׁלְנַחְתּוֹמִין בַּכָּרָכִין לְאַחַר שְׁלֹשָׁה יָמִים וְהוּא שֶׁנִּדְחָק וְאָפָה שְׁלֹשָׁה תַנּוּרִים בְּיוֹם אֶחָד זֶה אַחַר זֶה וְזֶה אַחַר זֶה מוּתָּר. תַּנֵּי רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר וְאַף כְּשֶׁאָֽמְרוּ שֶׁלְנַחְתּוֹמִין בַּכְּפָרִים לְאַחַר שְׁלֹשָׁה תַנּוּרִין. אָסוּר עַד שְׁלֹשָׁה יָמִים אֲסוּרִין שֶׁמִּשַּׁחֲרִית הוּא כוֹרֶה לוֹ שְׂאוּר לְכָל אוֹתוֹ הַיּוֹם. אוֹתָהּ הָעִיסָּה שְׁנִייָא לֹא מֵאִיסּוּר וְהֵיתֵר הִיא מִתְחַמֶּצֶת.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

הלכה: תַּמָּן תַּנִּינָן יַיִן נֶסֶךְ אָסוּר וְאוֹסֵר כָּל שֶׁהוּא. חִזְקִיָּה אָמַר כּוֹס שֶׁמְּזָגוֹ מִן הָאִיסּוּר וּמִן הַהֵיתֵר וְנָפַל אִיסּוּר בְּסוֹף אִיסּוּר הֵיתֵר בְּסוֹף הֵיתֵר. אָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק דְּרִבִּי לִיעֶזֶר הִיא. דְּרִבִּי לִיעֶזֶר אָמַר אַחַר הָאַחֲרוֹן אֲנִי בָּא. אָמַר רִבִּי יִרְמְיָה חוֹמֶר הוּא בְּיַיִן נֶסֶךְ. רִבִּי יוֹסֵי בָּעֵי אִם חוֹמֶר הוּא בְּיַיִן נֶסֶךְ אֲפִילוּ נָפַל הֵיתֵר בְּסוֹף יְהֵא אָסוּר. רִבִּי יָסָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן כּוֹס שֶׁמְּזָגוֹ מֵאִיסּוּר וּמֵהֵיתֵר אַתְּ רוֹאֶה אֶת הַהֵיתֵר כְּמִי שֶׁאֵינוֹ אוֹתוֹ הָאִיסּוּר אִם יֵשׁ בוֹ בְנוֹתֵן טַעַם אָסוּר וְאִם לָאו מוּתָּר. אָמַר רִבִּי הוֹשַׁעְיָה וְהוּא שֶׁנָּפַל הַהֵיתֵר בְּסוֹף. רִבִּי אִימִּי בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן לא שַׁנְייָא בֵּין שֶׁנָּפַל אִיסּוּר בַּתְּחִילָּה וְהֵיתֵר בַּסּוֹף לְהֵיתֵר בַּתְּחִילָּה וְאִיסּוּר בַּסּוֹף. אֲפִילוּ מַיִם וְיַיִן אֲפִילוּ נִמְזָג כָּל צוֹרְכוֹ מִן הַהֵיתֵר אַתְּ רוֹאֶה אֶת הַהֵיתֵר כְּמִי שֶׁאֵינוֹ אוֹתוֹ הָאִיסּוּר אִם יֵשׁ בוֹ בְנוֹתֵן טַעַם אָסוּר וְאִם לָאו מוּתָּר. אָמַר רִבִּי זְעִירָא הָדָא דְאַתְּ אָמַר וְכוּלָּהּ תִּינּוּיִין הֵיךְ עֲבִידָא. רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן צְלוֹחִית שֶׁלְיַיִן נֶסֶךְ שֶׁנָּֽפְלָה לְתוֹךְ חָבִית שֶׁלְיַיִן וְחָֽזְרָה וְנָפְלָה לְתוֹךְ בּוֹר שֶׁלְמַיִם אַתְּ 15a רוֹאֶה אֶת הַהֵיתֵר כְּמִי שֶׁאֵינוֹ אוֹתוֹ הָאִיסּוּר אִם יֵשׁ בוֹ בְנוֹתֵן טַעַם אָסוּר וְאִם לָאו מוּתָּר.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

גמ' מה טעמא דר''א וכו'. כדפרישית במתני':

גמ' תמן תנינן וכו'. בפ''ה דע''ז בהלכה י''א ושם תמצא כל הסוגיא זו עד סוף הלכה ובארתי שמה:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source